הגישה שלי להשקעות. חמישה עקרונות

הגישה שלי להשקעות מבוססת על חמישה עקרונות שגיבשתי במשך יותר מעשרים שנה של למידה, מחקר וניסיון בשוק ההון.

פשטות

פשטות אינה עצלנות. פשטות היא בחירה מושכלת. במבחן התוצאה, שיטות השקעה פשוטות נותנות תוצאות טובות לאורך עשורים רבים.

השיטה הפשוטה ביותר להשקעה היא השקעה בתעודות סל של ה-S&P 500, מכשיר שמשקיע במניות של 500 החברות הגדולות הנסחרות בבורסה האמריקאית. רובן ככולן חברות גלובליות ורווחיות שמוכרות בכל העולם.

השקעה בתעודת סל של S&P 500 הניבה לאורך זמן תשואה שנתית ממוצעת של 10% בשנה. מה שמדהים הוא שזו לא תשואה ממוצעת, אלא תשואה יותר טובה מהביצועים של 75% מהקרנות האקטיביות, אלו שמנוהלות על ידי כרישי וול סטריט שמקבלים משכורות מנופחות.

הבחירה בפשטות נובעת מהבנה עמוקה שבמורכבות יש סיכון. כשמתחילים להכניס שיקולים מורכבים להחלטות השקעה, יש סיכון שאנחנו לא מבינים את כלל המורכבות של הבעיה שלפנינו, ולכן מקבלים החלטות מתוך הבנה חלקית בלבד. תוספת של מורכבות להחלטות השקעה צריכה להיעשות בזהירות יתרה.

למי שרוצה תיק השקעות פשוט שמכיל נייר־ערך אחד בלבד, השקעה בתעודת סל על ה-S&P 500 או על כלל המניות שנסחרות בארה"ב או בעולם זו לא בחירה סבירה ולא בחירה ממוצעת, זו בחירה מצוינת.

תיק ההשקעות הראשי שלי, שאותו אני מלמד בקורס שלי, מורכב מ-6 עד 10 תעודות סל בלבד. על אף שהוא בנוי על עקרונות הפשטות, אני צופה שהוא יניב כ-12% בשנה בממוצע ואולי אף יותר.

בחשבון המניות הפרטי שלי, כדי למקסם את התשואה, אני משקיע גם במניות בודדות, הדורשות ניתוח מורכב יותר. גם שם, אעדיף תמיד להשקיע בחברה שהערך שלה פשוט להבנה, ואמנע ממקרים מסובכים יתר על המידה.

סבלנות

שוק המניות מתגמל אנשים סבלניים ומעניש חסרי סבלנות. התשואה ההיסטורית הממוצעת של המניות היא 8% עד 12%. אבל זוהי תשואה ממוצעת לאורך שנים רבות של השקעה. בפועל, יש שנים של עליות חדות, יש שנים של ירידות חדות ויש שנים שבהן שוק המניות כמעט ולא זז. ב-2023 ה-S&P 500 עלה ב-24%, אך לעומת זאת, ב-2022 הוא ירד ב-19.44%.

תקופות של ירידות תמיד מתחילות בהפתעה, בהגדרה. ואין לדעת כמה זמן הן יימשכו. ריכזתי כאן את תקופות הזמן שבהן שוק המניות האמריקאי ירד ביותר מ-20%:

המשבר הכלכלי הגדול (ספטמבר 1929 עד יוני 1932): 34 חודשים
המיתון שאחרי מלחמת העולם השנייה (מאי 1946 עד יוני 1949): 37 חודשים
השוק הדובי של סוף שנות ה-60 (נובמבר 1968 עד מאי 1970): 18 חודשים
משבר האנרגיה של שנות ה-70 (ינואר 1970 עד אוקטובר 1974): 21 חודשים
המיתון של תחילת שנות ה-80 (נובמבר 1980 עד אוגוסט 1982): 21 חודשים
יום שני השחור של 1987 (אוגוסט 1987 עד דצמבר 1987): 4 חודשים
המיתון של תחילת שנות ה-90 (יולי 1990 עד אוקטובר 1990): 3 חודשים
משבר הדוט־קום (מרץ 2000 עד אוקטובר 2002): 31 חודשים
משבר הסאב־פריים (אוקטובר 2007 עד מרץ 2009): 17 חודשים
משבר הקורונה (פברואר 2020 עד מרץ 2020): 2 חודשים

שוק ההון הוא מכונה מופלאה ליצירת עושר. אך רק למי שמשקיע לטווח הארוך. רק הסבלן ינצח.

ענווה

היכולת שלי ושלכם לבחור מניות ספציפיות ש"יכו את המדד" מוגבלת. אבל אל תרגישו רע. כך גם עבור רוב מנהלי הכספים בארץ ובעולם.

למעלה ציטטתי את המחקר שלפיו השקעה במדד S&P 500 הייתה השקעה יותר טובה מאשר היכולת של 75% ממנהלי הכספים לבחור מניות ספציפיות.

תעשיית ניהול הכספים מבוססת על שיווק היכולת של מנהלי כספים להשיג תשואה עודפת. זו הסיבה שלכאורה אתה צריך לתת להם לנהל לך את התיק. אלו שהשיגו תשואה עודפת לאורך שנה או שלוש שנים ירוצו לפרסם זאת, וכנראה גם יצליחו לגייס כך כסף רב. אבל שלוש שנים, ואפילו חמש שנים, אינן אינדיקציה לכלום. זה זמן קצר. כשמשקיעים לחופש כלכלי משקיעים לטווח ארוך באמת, לתקופת חייו הבוגרים של אדם, לעשרות שנים.

להשיג תשואה גבוהה בבחירת מניות היא משימה קשה מאין כמוה, ורק מתי מעט הוכיחו יכולת כזאת לאורך טווחי זמן ארוכים. לא לחינם וורן באפט ידוע בכל העולם. אין הרבה "וורן באפטים". ואלו כמוהו שהצליחו להשיג תשואות גבוהות לאורך 20, 30 ו-40 שנה הם המשקיעים המפורסמים ביותר בעולם.

אין ספור פעמים חשבתי שמצאתי מניות מעולות שירוויחו יותר מהשוק. לפעמים זה הצליח (מזל?), והרבה פעמים השוק לימד אותי ענווה מהי.

עם השנים למדתי לא להסתמך על דעתי בלבד. גיבשתי לעצמי קאדר של אנליסטים ומשקיעים מהטובים ביותר בתחומם, וכשאני מעז לבחור מניות ספציפיות או קרנות נדל"ן ספציפיות, אני עושה זאת בזהירות לאחר שקראתי מחקר של רשת המומחים שלי וניתחתי את הסיטואציה בעצמי.

קבלת החלטות רציונלית

החלטות השקעה אינן שונות מהחלטות בהנדסה, רפואה או משפטים. קבלת החלטות בכל התחומים האלו נעשית בתנאי אי־ודאות ויש בהן מרכיב הסתברותי. גם אם תילקח החלטה שקולה ורציונלית, עדיין יש סיכוי שהתוצאה הלא רצויה תתממש (החלטה שנראית כשגויה, למרות שהיא לא באמת נעשתה בטעות). לחילופין, אפשר לקבל החלטה גרועה, או אפילו רק לנחש, והתוצאה תהיה טובה ורצויה, עד שכולם יחשבו שאתה גאון.

השקעה היא רצף ארוך של החלטות: כמה להשקיע, במה להשקיע, מתי להשקיע, מה לעשות כשהתנאים משתנים. אתה יכול לקבל החלטות על בסיס אינטואיציה והן יהיו מוצלחות פעם, פעמיים, אפילו עשר פעמים. אבל אם לא תקבל החלטות רציונליות, שקולות, מבוססות נתונים, הסטטיסטיקה תתהפך עליך במוקדם או במאוחר.

אני שותף למחשבה שבני האדם הם יצורים לא רציונליים, ולא במקרה (לפי כותרת ספרו של דן אריאלי). פרופ' דן אריאלי ופרופ' כהנמן חקרו את הנושא לעומק, ואי אפשר להתעלם מהתובנות שלהם. הפרופסורים הנכבדים טוענים שלכולנו יש הטיות מנטליות שאנחנו אפילו לא מודעים אליהן. למשל, אנחנו נחזיק בפוזיציה מפסידה אפילו אם אנחנו צופים לה להמשיך להיות מופסדת. אנחנו מעדיפים תועלת קרובה גם אם יש תועלת גדולה יותר בעתיד. אנחנו נתפסים לכללים חסרי משמעות. וכן הלאה. מה שמדהים במחקר של הפרופסורים הנכבדים הוא שגם כשאנחנו מודעים להטיות הללו, איננו יכולים להשתחרר מהן. אתה יודע שאתה לא רציונלי, אבל זה חזק ממך.

אז מה עושים?

מסתמכים על מידע רלוונטי, ומתעלמים ממידע לא רלוונטי.
לומדים מהעבר: מה עבד ומה לא.
חושבים לוגית ורציונלית, תמיד.

הליכה נגד הזרם

כדי להיות חלק מה-1% המצליחים, אתה חייב להפסיק לחשוב כמו יתר ה-99%.

לרובנו קשה לתפוס שישנם מצבים שבהם אמונות שאותן מחזיקים רוב האנשים יכולות להיות פשוט שגויות. כשזה מגיע להשקעות, אנחנו מאמינים עמוק בתת־המודע שלנו שאם מניה או מדד נסחרים במחיר גבוה ונמצאים במגמת עלייה, אז חייבים להיות מומחי השקעות מבריקים שמנהלים המון כסף והם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים. מצד שני, אם מניה או מדד יורדים בחדות ונסחרים במחירים זולים, אנו מניחים באופן שגוי שהמחיר הזול הוא מוצדק. כשאנחנו מאמצים את דעת הרוב ובטוחים שהתמחור של השוק או של מניה מסוימת הוא מוצדק, אנחנו מניחים בכך באופן שגוי שהאינטרסים שלנו כמשקיעים קטנים זהים לאינטרסים של הגופים המוסדיים הגדולים שמנהלים את רוב הכסף בעולם.

אבל זה פשוט לא נכון.

פרופ' מרטין וויטמן המנוח מלמד אותנו אחרת. משקיעים מוסדיים רוצים רווחים לטווח ארוך, אבל הם גם ממוקדים בטווח הקצר, כדי לשמור על הקריירות שלהם. משקיעים אלו נמצאים תחת הזכוכית המגדלת של הקולגות והלקוחות. הם לא יכולים להרשות לעצמם להחזיק מניות של חברות גרועות (גם אם אלו מתומחרות באופן מאוד אטרקטיבי) או חברות מפסידות. אנחנו, המשקיעים הפרטיים הקטנים, משוחררים מאילוצים כאלו. אנחנו יכולים לנצל את ההזדמנויות האלו לטובתנו. בשביל זה צריך לחשוב שונה מהעדר. ללכת נגד הזרם.

ללכת נגד הזרם זה הלב והמהות של שיטת השקעות הערך. אנחנו קונים מניות ונכסים כשהם הכי לא פופולריים, ולכן זולים. אנחנו מוכרים את הנכסים האלו כשהעדר מבין את הערך והפוטנציאל שלהם.

קל להגיד, קשה לבצע. האתגר הוא להיות מספיק אמיץ בשביל לקנות בזול. לקניית נכסים זולים יש מחיר נפשי.

ברוב הזמן הקונצנזוס צודק. הזדמנות לתשואה עודפת מגיעה במקרים הנדירים שבהם העדר טועה. האתגר הגדול הוא לזהות את הסיטואציות האלו.

אם אנחנו רוצים להרוויח תשואה מעל השוק, הרי אנחנו חייבים ללכת נגד העדר. אבל זה לא חוכמה ללכת נגד העדר, צריך גם להיות צודק.