הסולידית מול מנדובסקי: איזו שיטת השקעה מתאימה לך

לפני כמה שבועות הסולידית פרסמה ביקורת חריפה על הספר "השקעות לעצלנים" של תמיר מנדובסקי. הרשת פשוט רעשה. קיבלתי עשרות הודעות, אנשים רצו לדעת מי צודק, ואיך הגישה שלי שונה משל שניהם.

אז אני אגיד לכם משהו כזה. שניהם צודקים בדברים מסוימים, וטועים באחרים. ולשלושתנו, גם לסולידית, גם למנדובסקי וגם לי, יש קול ייחודי בעולם ההשקעות בעברית. כל אחד פונה לקהל קצת אחר, ומנסה להשיג תוצאה קצת שונה.

טל דוידסון מסביר שהביקורת של הסולידית על ספרו של תמיר מנדובסקי, "השקעות לעצלנים", מדויקת בחלקה, אך מפספסת את מטרת הספר. לדעתו שיטת השקעה פסיבית אחת לא מתאימה לכולם: למתחילים שרוצים פשטות מתאים מדד בודד, ולמי שכבר משקיע ורוצה תיק מגוון יותר מתאימה גישה אחרת.

בכתבה הזאת אני עושה סדר. ארבע הטענות של הסולידית, איפה היא צודקת ואיפה היא טועה, ואיך להבין איפה אתם עומדים על הרצף שבין פשטות מוחלטת לתיק מגוון.

מי זאת הסולידית ומי זה תמיר מנדובסקי

הסולידית התחילה ככותבת אנונימית, אבל היום כולם יודעים שקוראים לה דורין. היא כותבת על השקעות בעברית כבר 14 שנה. אין לה פודקאסט, אין לה ערוץ יוטיוב, אין לה רילים. יש לה רק את הבלוג שלה, ובו היא כותבת מאמרים ארוכים, מעמיקים, מבוססי מחקר. היא בעצם הראשונה שהכניסה לעברית, בצורה רצינית, את הרעיון של השקעה פסיבית במדדים.

תמיר מנדובסקי כתב את "השקעות לעצלנים", שהפך לרב מכר בישראל. ספר קצר, נגיש, פשוט. הספר הזה לקח קהל ישראלי שמעולם לא השקיע, או מעולם לא חשב על שוק ההון בכלל, והוציא ממנו עשרות אלפי משקיעים פסיביים חדשים.

ארבע הטענות של הסולידית, אחת אחת

הביקורת של הסולידית על הספר כתובה ברמה גבוהה, עם ניסוחים מלומדים וסימוכין. יש בה ארבע טענות עיקריות.

טענה ראשונה: סיכון מטבע

הספר ממליץ על VOO, קרן סל על ה-S&P 500 שנקובה בדולר. הסולידית טוענת שמנדובסקי היה צריך להתייחס לסיכון המטבע הזה, כי השקל התחזק מול הדולר באופן משמעותי.

כאן הסולידית צודקת שמנדובסקי לא הזכיר את העניין בספר. אבל צריך להגיד ביושר: שינויים בשער הדולר לא הם סיבה לא להשקיע באופן פסיבי לאורך עשרות שנים. הדולר עלה וירד, פעמים רבות, בעשרות השנים האחרונות. כל מי שמשקיע לטווח ארוך קונה את ההשקעות שלו בדולר ממוצע. לכן צריך לפתוח את זווית הזמן ולהסתכל על אופק השקעה של עשרות שנים, לא על שנה אחת.

טענה שנייה: מס עיזבון אמריקאי

קרן סל אמריקאית על ה-S&P 500 נחשבת לפי החוק האמריקאי נכס אמריקאי. והחוק הזה, שחל גם על ישראלים, אומר שבמקרה פטירה הון מעל סכום מסוים הנקוב בדולרים, שמושקע בנכסים אמריקאים, יכול להיות חייב במס עיזבון לרשויות האמריקאיות.

והסולידית צודקת, שמנדובסקי לא הזהיר על זה בספר. אבל צריך להגיד ביושר שזה עניין תיאורטי. לא ידוע לנו על מקרה מתועד של ישראלי שגבו ממנו, או מהמשפחה שלו, מס עיזבון כזה אחרי שהוא נפטר. יש על זה דיונים מעמיקים בפורומים, ויש כל מיני פתרונות, כמו קרנות סל שרשומות באירלנד במקום בארצות הברית.

טענה שלישית: תיק 60/40 לא הדרך הכי טובה

מנדובסקי ממליץ בספר על תיק של 60% מניות ו-40% אגרות חוב. הסולידית אומרת שזה לא הדרך הכי טובה להגדיל הון, ונותנת דוגמה מ-2022, שבה גם מניות וגם אגרות חוב ירדו באותה שנה.

כאן אני מסכים עם המסקנה שלה לחלוטין. אבל לא מהסיבה שהיא מציינת. אגרות חוב באמת לא מגינות עלינו במשברים הגדולים ביותר, זה נכון. אבל הסיבה האמיתית שתיק 60/40 לא טוב בעיניי היא פשוטה: אגרות חוב מרוויחות מעט, ומדללות את הצמיחה של התיק. אנחנו מרוויחים פחות אם יש לנו אגרות חוב בתיק, בתמורה לתנודתיות קצת יותר נמוכה.

ויש פה נקודה שאני חושב שהיא חשובה. ירידה של 15% בתיק לא מרגישה שונה באופן מהותי מירידה של 20% או 25%. בשני המקרים התחושה הפנימית קשה. אם הבעיה היא חוסר סבלנות לתנודתיות, הפתרון הוא לא לדלל את התיק עם אגרות חוב, אלא לעבוד על הצד הרגשי, להעמיק את ההבנה בשוק, כדי שהתנודות לא יפעילו אתכם.

טענה רביעית: משקיעים פסיביים הם טרמפיסטים

הטענה הרביעית אומרת שמשקיעים פסיביים נהנים מהעבודה של סוחרים ואנליסטים, בלי לתרום לתמחור הנכון של השוק.

התגובה שלי: גם מי שנוסע במכונית הוא טרמפיסט, במובן הזה. הוא לא מכונאי, הוא לא מבין במכוניות, והוא לא עוסק בשוק הרכב. הוא בסך הכל נוסע. אנחנו רוצים שהכסף יעבוד בשבילנו, ולא שנעבוד בשבילו. זה לא טיעון שמשנה לי את ההחלטה להשקיע באופן פסיבי.

מה שאני חושב על הטון של הביקורת

מעבר לטענות עצמן, יש משהו בביקורת שהפריע לי. היא כתובה ברמה גבוהה, עם סימוכין רבים. אבל מאחורי הניסוחים האלה אני קורא דבר אחר. לא נעים להגיד, אבל אני קורא ביקורתיות שלא מאירה את הקורא, אלא מאירה את הכותבת.

הביקורת טוענת שהספר נותן תשובות סטטיות כדי לפשט מציאות דינמית, ושהוא לא מסביר ולא מצייד את הקורא בכללים. אבל יש כאן סתירה, וזאת לדעתי תמצית הספר: פשטות ממותגת וארוזה היטב, שמדלגת על מורכבות בכוונה. ספר שמטרתו להנגיש שוק הון למישהו שלא פתח חשבון השקעות אף פעם, צריך לדלג על מורכבות. אם מנדובסקי היה מכניס את כל הניואנסים, הוא היה חוטא למטרה שלו.

הביקורת נשמעת לי כמי שמניחה שהספר הוא מקור המידע היחיד שיש לקוראים. אבל הוא לא. הספר הוא נקודת פתיחה. מי שרוצה להעמיק, יש לו אינסוף מקורות, בתשלום ובחינם. אפילו למנדובסקי עצמו יש תוכנית שלוקחת את הדברים לצד הפרקטי.

הרצף: איפה כל אחד מאיתנו עומד

במקום לחשוב על מי צודק, חשבו על עולם ההשקעות כרצף. בצד אחד יש את המשקיעים האקטיביים, הסוחרים היומיים, אלה שעושים ניתוח טכני ועוקבים אחרי כל חדשה. בצד השני ביותר יש את מנדובסקי, ואת הגישה של ג'יי אל קולינס, הסופר האמריקאי שכתב את "The Simple Path to Wealth". זאת גישה שנקראת Common Sense Investing: קנו מדד אחד או שניים, תפסיקו לחשוב, ותבדקו בעוד 30 שנה.

אני נמצא באותה משפחה כמו מנדובסקי, משפחת המשקיעים הפסיביים, אבל קצת יותר לכיוון האמצע. אני מדבר בערוץ שלי על שיטה של בניית תיק מפוזר ומגוון, עם מגוון קרנות סל שמשקיעות גם בישראל וגם בעולם, בשווקים מתעוררים ובשווקים מפותחים, במניות ערך ובמניות צמיחה, בחברות קטנות ובחברות גדולות. אם נשקיע כמה שעות לימוד ומאמץ בבניית תיק כזה, אנחנו עדיין יכולים להיות משקיעים פסיביים, אבל בתיק שיש לו פוטנציאל להרוויח קצת מעל הממוצע. אני עדיין לא עוסק במסחר ולא יושב מול המסכים. אני לא עצלן ב-100%, אני עצלן ב-50%.

הסולידית נמצאת עוד יותר שמאלה על הרצף ממני, כי בשנים האחרונות היא עוסקת גם בניתוח מניות דיבידנד והשקעה סלקטיבית במניות ספציפיות. היא איפשהו באמצע, בין משקיעה פסיבית למישהי עם גישה אקטיבית יותר.

אין נקודה אחת על הרצף הזה שהיא הנכונה היחידה. יש את הנקודה שמתאימה לכם.

אז מה מתאים לך

אם אתם בכלל עוד לא משקיעים, ואתם מפחדים מהמילה "השקעה", ואתם לא רוצים להתחייב לשום דבר שמפחיד אתכם: קראו את "השקעות לעצלנים". תפתחו חשבון השקעות, תקנו קרן סל על S&P 500, ותתחילו. אל תחשבו יותר מדי.

אם אתם כבר משקיעים, ב-S&P 500 או במדד תל אביב, ואתם רוצים לעשות את זה יותר רציני, לבנות תיק שלא עוקב רק אחרי מדד אחד אלא תיק מגוון ומפוזר, שמתאים לכל מזג אוויר, זה בדיוק המקום שבו הגישה שלי נכנסת לתמונה.

ואם אתם "חפרנים", ואתם אוהבים לקרוא מאמרים עמוקים ולהבין כל ניואנס תיאורטי, קראו את הבלוג של הסולידית. היא תיתן לכם עומק שאין במקום אחר.

הערה: הפסקה על הטון של הביקורת לעיל היא דעה אישית שלי על יוצרת תוכן אחרת בתחום. אני לא בודק את הנתונים הכלכליים שלה, ואני כן מפעיל תוכנית בתשלום בעצמי, אז יש לי זווית מעניינת בדיון הזה. קחו את זה בחשבון.

הדבר האחד שאני רוצה שתזכרו מהכתבה הזאת: אל תתנו לאף אחד להגיד לכם שהדרך שלכם לא נכונה. הסולידית לא יכולה להגיד שמנדובסקי טועה. מנדובסקי לא יכול להגיד שהסולידית מורכבת מדי. וגם אני לא יכול להגיד לכם שאתם צריכים לקחת רק את התוכנית שלי. כל אחד מאיתנו פונה לקהל אחר, ומביא ערך באופן קצת שונה.

בחרו את השיטה שמתאימה לשלב שבו אתם נמצאים. מההכנסה בונים הון, ומההון בונים את החופש.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין הגישה של הסולידית לגישה של תמיר מנדובסקי? מנדובסקי מציע פשטות מוחלטת: מדד אחד או שניים, ולהפסיק לחשוב. הסולידית פונה לקהל שרוצה להעמיק, עם מאמרים ארוכים ומבוססי מחקר, ובשנים האחרונות גם ניתוח מניות ספציפיות. שניהם פסיביים בבסיס, אבל בנקודות שונות על הרצף.

האם "השקעות לעצלנים" מתאים למי שכבר משקיע כמה שנים? הספר נכתב כנקודת פתיחה למי שלא השקיע אף פעם. מי שכבר משקיע, מבין את העקרונות הבסיסיים ומחפש תיק מגוון יותר, כבר עבר את מה שהספר הזה נותן ומחפש את השלב הבא.

האם קרן סל אמריקאית חושפת אותי באמת למס עיזבון אמריקאי? זאת שאלה משפטית ולא שאלת השקעות, ומומלץ לבדוק אותה עם איש מקצוע. הנקודה שעלתה בוויכוח היא שלמרות שהחוק קיים על הכתב, לא ידוע לנו על מקרה מתועד של ישראלי שבאמת שילם את המס הזה.

האם תיק עם אגרות חוב (60/40) מגן עליי מירידות בשוק? לא בהכרח. ב-2022, גם מניות וגם אגרות חוב ירדו ביחד. אגרות חוב מרוויחות פחות ומדללות את הצמיחה של התיק, ולכן השאלה האמיתית היא איך בונים חוסן רגשי לתנודתיות, לא איך מדללים את התיק.

איך יודעים אם כדאי להישאר עם מדד אחד או לעבור לתיק מגוון? זה תלוי בשלב שבו אתם נמצאים. למי שרק מתחיל, מדד אחד זה מצוין. למי שכבר משקיע כמה שנים, מרגיש בטוח בעקרונות הבסיס, ומוכן להשקיע כמה שעות למידה ומאמץ, תיק מגוון יותר יכול להתאים.

רוצים להבין את הגישה שלי עד הסוף? אני מזמין אתכם להרצאה החינמית שלי, או לתוכנית המלאה אם אתם כבר מוכנים לצעד הבא.