החיים אחרי פרישה מוקדמת, מה השתנה לי אחרי שפרשתי בגיל 48

אחרי פרישה מוקדמת משתנים שלושה דברים: איך אתם מעבירים את הזמן, מאיפה מגיעה תחושת המשמעות, ואיך אתם מרגישים כלפי הכסף, שמפסיק לגדול ומתחיל לרדת. אני טל דוידסון, פרשתי מההייטק בגיל 48, ובכתבה הזו אני מספר מה הפתיע אותי בכל אחד מהשלושה, ומה כדאי לבדוק לפני שיוצאים.

באחד מימי הקיץ, זמן קצר אחרי שפרשתי, הקלטתי פודקאסט בתל אביב. סיימנו בצהריים, והחלטתי לטבול בים לפני שאני חוזר הביתה. הייתי שעה שלמה בתוך המים. הסתכלתי על הים, על השמיים ועל תל אביב, והיה לי זמן לחשוב.

חשבתי שאם עדיין הייתי עובד באינטל, הייתי לחוץ באותו רגע. שתיים בצהריים, באמצע יום עבודה. אולי מישהו מחפש אותי, אולי יש לי דברים להספיק למחר. כשעבדתי, תמיד מישהו חיפש אותי, ותמיד מישהו היה צריך ממני משהו.

ובאותו יום בים, אף אחד לא חיפש אותי ואף אחד לא היה צריך אותי. זו הייתה תחושה מאוד נעימה. אבל היא העלתה בי שאלה. אם אף אחד לא מחפש אותי, האם אני משמעותי?

אף אחד לא אמר לי שביום הפרישה משתנה היחס שלנו לשלושה דברים: לזמן, למשמעות ולכסף. ועל החיים שאחרי הפרישה המוקדמת כמעט לא שמעתי אף אחד מדבר.

ואם אתם חושבים שזה לא בשבילכם, כי פרישה מוקדמת בכלל לא על הפרק אצלכם, תחשבו שוב. אולי אתם תעבדו עד גיל הפרישה, ויש לי המון אמפתיה לזה. אבל יום אחד גם אתם תפסיקו לעבוד, ותחיו מהפנסיה, ממכירת הדירה או מהחסכונות. אז הכתבה הזו רלוונטית לכולנו.

הזמן: מה קרה בשבוע הראשון אחרי הפרישה

אני אתחיל ממה שידעתי שיקרה. ביום שבו נודע באינטל שאני עוזב, הפסיקו לשלוח לי מיילים והפסיקו להזמין אותי לישיבות. תוך כמה ימים כבר נמצאו מחליפים לכל המשימות שלי.

ראיתי את זה קורה גם לסגני נשיא, למנהלי מחלקות, ואפילו למנכ"ל של אינטל. מי שמודיע שהוא עוזב הופך מיד ללא רלוונטי, וזה קורה מהר מאוד. לכן לא הופתעתי וגם לא נעלבתי. ככה גם אני נהגתי באלה שעזבו לפניי.

את שלושת הימים הראשונים ביליתי עם הילדים ועם בת הזוג שלי. ביום השלישי הסעתי את בת הזוג שלי למבחני מיון לתוכנית "המרדף" בכאן 11, אחרי שהזמינו אותה. כשהיינו שם, ביקשתי להשתתף במיונים גם אני. עברתי אותם והתקבלתי לתוכנית, ואחרי כמה ימים הודיעו לי שהם שינו את הלוק ומוותרים עליי. אז תוך שבוע הפכתי ללא רלוונטי פעמיים. פעם באינטל, ופעם בתוכנית עם הצ'ייסר.

מאז, הזמן שלי הולך לעסק שרציתי להקים כבר שנים. אני מלמד אנשים להשקיע בשוק ההון, ועושה תכנון פרישה למי שחושב לצאת. מה שהפתיע אותי הוא שלא בניתי אסטרטגיית שיווק ולא העליתי מודעות, ובכל זאת אנשים שעוקבים אחריי פנו אליי וביקשו שאתכנן להם את הפרישה המוקדמת.

כמה מהר מתרגלים לחיים בלי משרד

ביום רגיל אני הולך בבוקר לחדר כושר, ואז עובד מהבית על העסק ועל הסרטונים. לפעמים בפיג'מה. אין בוס שמתקשר לשאול איפה אני ולמה אני לא פרודוקטיבי. אף אחד לא עומד מולי עם סטופר.

והדבר שהכי הפתיע אותי הוא כמה מהר מתרגלים לזה. חשבתי שההרגלים של לקום בבוקר ולנסוע למשרד נטמעו לי באישיות. אחרי חודש בלעדיהם, אני מרגיש שהשגרה החדשה שלי היא משהו שאני עושה כבר שנים.

מה כן חסר לי

אנשים. בהייטק היו לי עשרות אינטראקציות עם אנשים כל יום. נכון שאני משוחח עם התלמידים ועם העוקבים שלי מדי שבוע, אבל זה לא באותו היקף.

אז הגדלתי את האינטראקציות עם האנשים שאני אוהב. אני יותר עם הילדים, נפגש יותר עם חברים, ויותר עם בת הזוג שלי. וזה מחזיר אותי לשאלה שעלתה לי באותו יום בים.

המשמעות: כשהמשכורת מפסיקה למדוד כמה אתם שווים

כאיש הייטק שהרוויח משכורות גבוהות לאורך כל הקריירה, הייתה לי התניה פנימית. כל דבר משמעותי שעשיתי בא עם תשלום בצידו: משכורת, בונוסים, הענקות של מניות.

ראיתי את ההתניה הזאת אצל הרבה אנשי הייטק. ככל שמרוויחים יותר, כנראה שמה שאנחנו עושים משמעותי יותר. עברת לחברה שמשלמת יותר, או לתפקיד שמשלם יותר? כנראה שאתה נותן יותר ערך. אף אחד לא אומר את זה, אבל זה נמצא באוויר.

המשוואה הזאת קורסת ביום שיוצאים לפרישה. פתאום יש דברים שאני עושה, שיש בהם משמעות, והם לא מכניסים כסף. לפחות לא ישירות ולא מיד. כמו הסרטונים שלי, שאני משקיע בהם שעות רבות בלי תמורה ישירה. ואני גם חבר דירקטוריון בעמותת ידי אור, שמנגישה טיפולי רפואה משלימה לחולים סופניים. את זה אני עושה מהזמן הפרטי שלי, בהתנדבות. יש בזה משמעות, בטח.

שני סוגים של פורשים

יש פורשים שיוצאים לחופש של ממש, בלי תוכנית מוגדרת, וממלאים את הזמן בדברים שלא מכניסים כסף. ויש כאלה שיש להם תוכנית להכנסה כלשהי: לפתוח עסק, ללמוד מקצוע חדש, להיכנס לתחום אחר. אני מהסוג השני.

אבל גם מי שיוצא לחופש של ממש, כדאי שימצא לעצמו עיסוק שנותן לו משמעות. אחד האנשים שעשיתי להם תכנון פרישה מוקדמת אמר לי, "אני חייב לעבוד באיזה משהו קטן, אחרת אני אתנוון".

מה המחקר אומר על משמעות אחרי הפרישה

מחקר אמריקאי של Yemiscigil, Powdthavee ו-Whillans מ-2021, שעקב אחרי יותר משמונת אלפים איש, מצא שהפרישה העלתה את תחושת המשמעות. זה לא אינטואיטיבי. העלייה הייתה בעיקר בארבע השנים הראשונות, ובעיקר אצל מי שעזב עבודה שלא אהב. המחקר עסק בפרישה בגילי 62 עד 67, כך שעל מי שעוזב בגיל 48 עבודה שהוא אוהב הוא לא אומר הרבה.

החוקרת הישראלית גליט נמרוד בדקה 383 פורשים ישראלים. מכל מה שהפנאי נתן להם, רק דבר אחד ניבא את שביעות הרצון שלהם מהחיים: התחושה שהם נחוצים.

ומחקר של מרכז טאוב מ-2021 מצא שבישראל, בגילי 60 עד 80, מי שעובד בעבודה רגילה לא מאושר יותר ממי שלא עובד, כשמשווים אנשים עם אותה הכנסה, אותה בריאות ואותה השכלה. מי שעבד בעבודה שמפתחת אותו, ומי שהתנדב, היו מאושרים יותר.

מה אני לוקח מזה? אם אתם רוצים להיות מאושרים אחרי הפרישה, תעסקו במשהו שגורם לכם להרגיש משמעותיים. זה לא משנה אם תרוויחו עליו או לא.

הכסף: מצבירה למשיכה

לאורך כל שנות העבודה החיסכון שלי רק גדל. היום הפסקתי לחסוך. אני מושך מהחיסכון כל חודש יותר ממה שהוא גדל. זה מתוכנן, ויש לי מספיק, ובכל זאת זה מרגיש מוזר.

וזה בדיוק מה שאני מסביר לאנשים בתכנון פרישה. עד הפרישה, כל המטרה היא לצבור. מיום הפרישה ההון יורד, כי מושכים ממנו. זה טבעי לגמרי, אבל הראש שלנו התרגל במשך עשרות שנים לחסוך, להשקיע ולצבור.

חלק מהאנשים שאני פוגש בתכנון פרישה רוצים קצבה גדולה, כדי שיוכלו להמשיך לחסוך ולהשקיע ממנה. אבל כשמושכים מהחיסכון רק כדי להפקיד שוב, משלמים בדרך מס: מס הכנסה על החלק של הקצבה שחייב במס, ומס רווח הון על הרווח מההשקעה החדשה.

למי שהתרגל להפקיד כל חודש את מה שנשאר מההכנסה בחסכונות ובהשקעות, לא קל לעבור לצד השני, לצד שחי מההשקעות.

כסף הוא הדבר הכי רגשי בעולם

באותו פודקאסט, ביום של הים, סיימנו במשפט שכסף הוא הדבר הכי רגשי בעולם. כסף הוא לא דבר חומרי, ולא קל לשנות הרגלים שקשורים בו.

אני שומע המון את הפחד שהכסף שחסכנו לפנסיה לא יספיק. אני זוכר זוג בסוף שנות ה-50 לחייהם. בתחילת התהליך שלנו, האישה שאלה אותי, "בגיל כזה, בגיל שלי, אני אמשיך לחיות כמו בחורה צעירה שחוסכת כל שקל?"

הם חסכו בכוח, במאמץ, במשך שנים, כי מישהו אמר להם שהפנסיה שלהם לא תספיק. בפגישה הראשונה שלנו התברר שהפנסיה כבר מכסה את רמת החיים שלהם, ושהנכסים שצברו בדרך יכולים לממן גם את השנים עד גיל הפרישה. הם יכלו לפרוש כבר אז, שנים לפני גיל הפרישה.

הייתם צריכים לראות את השמחה בעיניים שלהם. האישה אמרה לי בסוף השיחה, "אני מבינה שאני יכולה להחליט מה אני עושה בלי לחץ כלכלי, אם אני ממשיכה לעבוד או לא". והגבר אמר, "אני פה כדי ליהנות". הוא הבין שהכסף קונה לו חופש. הם פשוט ראו את החשבון.

אני משתמש כאן במילה להנדס. לפעמים, כשעושים את החשבון, מתברר שאפשר להשתמש בהון שצברנו כדי לקנות לעצמנו את החופש, גם כשבמבט ראשון נראה שאין מספיק כסף לפרישה מוקדמת.

כמה כסף צריך לפרישה מוקדמת: אותו זוג, שתי תשובות

בכתבה הקודמת בסדרה, על כלוב הזהב, כתבתי שאת המספר המדויק מחשבים בתכנון פרישה. כאן אני רוצה לתת דוגמה, בדויה.

נניח זוג, שניהם בני 52, שרוצים להפסיק לעבוד. ההוצאות שלהם 25,000 שקל בחודש. מגיל הפרישה, הפנסיות וקצבאות הזקנה שלהם יממנו את רמת החיים הזאת. בדוגמה הזאת נשארו להם 15 שנה עד שהקצבאות נכנסות. אלה שנות הגשר, ואותן צריך לממן.

הכסף הנזיל שלהם, כלומר ההשקעות והחסכונות שאפשר למשוך בכל עת ולא הכסף שבקרן הפנסיה או בביטוח המנהלים, עולה לאורך שנות העבודה ומגיע לשיא ביום הפרישה המוקדמת. בשנות הגשר הוא יורד, כי הם מושכים ממנו מהר יותר ממה שהוא גדל. הירידה הזאת טבעית ומתוכננת מראש.

לכן פרישה מוקדמת בישראל היא תהליך של שני שלבים. עד גיל הפרישה, הכסף הנזיל מממן את המחיה: תיקי השקעות, קופות גמל להשקעה ושאר החסכונות. מגיל הפרישה נכנסות הפנסיות וקצבת הזקנה. עד גיל 70 קצבת הזקנה תלויה במבחן הכנסות של ביטוח לאומי, שאינו סופר את הפנסיה.

שלושה מיליון שקל הבדל, על אותו זוג. ושלושה מיליון שקל יכולים להיות ההבדל בין שנים של פרישה מוקדמת לבין שנים של עבודה, רק כי חשבנו בטעות שאין לנו מספיק.

למה כלל ה-4% לא מתאים לישראל

כלל ה-4% וכלל ה-300 נבנו בארה"ב, לתיק שמממן את כל ההוצאות לאורך כל הפרישה. אצלנו רוב השכירים חוסכים בחובה בקרן פנסיה או בביטוח מנהלים, והחיסכון הזה משלם קצבה חודשית לכל החיים מגיל הפרישה. אז אל תיקחו את הספרות האמריקאית ותנסו ליישם אותה כמו שהיא בישראל. תחשבו על ההבדלים, ועל שנות הגשר, שהן החלק שצריך לממן. פירטתי את החשבון הזה בכמה כסף צריך לפרישה מוקדמת בישראל, ומתי להתחיל.

אי הוודאות: הסיכון הגבוה ביותר בשנים הראשונות

שוק ההון יכול לרדת ואז לעלות, ואז לרדת ושוב לרדת, ואז לעלות. יש לו אינספור מסלולים אפשריים. כשבודקים אם יש מספיק כסף לפרוש, צריך להסתכל על כל המסלולים האלה ולחשב מה הסיכוי שהכסף ייגמר לפני שנגיע לגיל הפרישה, שממנו הפנסיה וקצבת הזקנה מממנות את המחיה.

הסיכון הגבוה ביותר נמצא בשנים הראשונות. אם השנים הראשונות של הפרישה המוקדמת הן שנים רעות, והשוק יורד משמעותית, יש סיכוי שהכסף ייגמר לפני גיל הפרישה. לכן כלל אצבע לא מספיק. אני עושה סימולציות על 10,000 תרחישים ובודק את סיכויי ההצלחה, כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שהכסף ייגמר דווקא כשאנחנו צריכים אותו.

יש אנשים שמגיעים אליי אחרי שתכננו את הפרישה לבד, עם הצ'אט. ואחד האנשים שעשיתי להם תכנון פרישה אמר לי, "עשיתי שיעורי בית מטורפים על זה". בפגישה התברר שהכסף הנזיל שלו נספר פעמיים. ומצד שני, הוצאה שנראתה לו סכום אסטרונומי התבררה כהוצאה שהוא יכול להרשות לעצמו.

בתכנון פרישה משפיעים המיסוי, גיל הפרישה, עבודה חלקית, הסדר שבו מושכים מכל מקור, והתרחישים של שוק ההון. אלה הרבה פרמטרים וחישובים מורכבים, ובלי לעשות אותם בקפידה אפשר להגיע למסקנות שגויות.

שתי שאלות לפני שאתם יוצאים

אם אתם חושבים על פרישה מוקדמת, קחו דף, או פתחו את אפליקציית הפתקים בטלפון, ותענו על שתי שאלות.

הראשונה: איך ייראה שבוע רגיל שלכם אחרי הפרישה, כשאין לכם עבודה?

השנייה: מה יממן אותו?

התשובה לשאלה הראשונה אישית מאוד, ואין תשובה נכונה. כשאנשים מספרים לי בפגישות על מה הם חולמים, רוב הזמן החלום הוא לבחור. לבחור כמה לעבוד, ולבחור על מה לעבוד. אחד אמר לי שאולי יפתח עסק קטן, בלי להרגיש שהוא חייב להתפרנס ממנו. ומישהי אחרת אמרה, "קודם כול אני רוצה לעבוד מעט. ואני רוצה לעבוד מכל הלב, אבל לא להיות משועבדת בשום פנים ואופן לשום דבר".

על השאלה השנייה עונה תכנון פרישה. זה החלק השני של הדרך שאני מלמד: מהכנסה להון, ומהון לחופש. אם אתם רוצים לבדוק אם תכנון פרישה רלוונטי לכם, כאן אפשר להשאיר פרטים.

זו הכתבה השלישית בסדרה על כסף. הראשונה עסקה בכמה כסף צריך בשביל להיות מאושרים, והשנייה במחיר של להישאר בעבודה כשאפשר לפרוש.

שאלות נפוצות

מה משתנה בחיים אחרי פרישה מוקדמת?

שלושה דברים. הזמן עובר להיות שלכם, ומתרגלים לזה מהר יותר ממה שחושבים. המשמעות כבר לא נמדדת במשכורת, וצריך למצוא עיסוק שבו אתם נחוצים. והכסף מפסיק לגדול: מושכים מהחיסכון כל חודש, והוא יורד לפי תוכנית.

האם הפרישה פוגעת בתחושת המשמעות?

לא בהכרח. מחקר אמריקאי מ-2021, שעקב אחרי יותר משמונת אלפים איש, מצא שפרישה בגילי 62 עד 67 העלתה את תחושת המשמעות, בעיקר בארבע השנים הראשונות ובעיקר אצל מי שעזב עבודה שלא אהב. ומחקר על 383 פורשים ישראלים מצא שמכל מה שהפנאי נותן, רק התחושה שאתם נחוצים ניבאה שביעות רצון מהחיים.

כמה כסף צריך לפרישה מוקדמת בישראל?

אם הפנסיה וקצבת הזקנה יממנו את רמת החיים מגיל הפרישה, החשבון מתחיל מההוצאה החודשית במחירים של היום, כפול מספר החודשים עד גיל הפרישה. בדוגמה בדויה של זוג בני 52 שמוציא 25,000 שקל בחודש, עם 15 שנה עד שהקצבאות נכנסות, יוצא כ-4.5 מיליון שקל נזילים ביום היציאה, לעומת 7.5 מיליון לפי כלל ה-4%. את הסיכוי שהכסף יספיק בודקים בסימולציות.

למה כלל ה-4% לא מתאים לפרישה מוקדמת בישראל?

הוא נבנה בארה"ב, לתיק שמממן את כל ההוצאות לאורך כל הפרישה. בישראל רוב השכירים חוסכים בחובה בקרן פנסיה או בביטוח מנהלים, שמשלמים קצבה חודשית מגיל הפרישה. לכן מי שפורש מוקדם צריך בעיקר לממן את שנות הגשר עד גיל הפרישה.

רוצים לצפות בסרטון המלא? פרשתי בגיל 48. לא צפיתי למה שקרה אחר כך (יוטיוב, 18 דקות)

הערה

הזוג בן ה-52 בכתבה הוא דוגמה בדויה, והמספרים בה הם המחשה ולא תוצאה של תכנון פרישה.