כמה כסף צריך לפרישה מוקדמת בישראל, ומתי להתחיל

פרישה מוקדמת בישראל דורשת, לפי ההערכה שלי, הון כולל של בין חמישה לשבעה מיליון שקל למשפחה שההורים בה בני 50 פלוס. זה מספר אצבע שממנו מתחילים את החישוב, לא מסקנה שלו, והוא מונח על שלוש הנחות: שרמת ההוצאה של המשפחה קרובה לממוצע במשק, שהחסכונות הפנסיוניים שלה כבר משמעותיים וממשיכים לצמוח גם בלי הפקדות חדשות, ושהגשר עד גיל הפרישה הרשמי הוא של 15 עד 17 שנה. שנו אחת מההנחות האלה, והמספר זז בכמה מיליונים. ההון הזה, אגב, כבר קיים אצל הרבה משפחות ישראליות. הוא פשוט נעול בדירה שהן גרות בה ובקופות הפנסיוניות שהן בכלל לא סופרות.

השנה פרשתי מההייטק.

ואני רוצה לספר לכם משהו לא מחמיא. כל פסיכולוג הולך לפסיכולוג, וגם אני, שעוסק בתחום הזה ולמדתי אותו לעומק, הלכתי למתכנן פרישה משלי.

הוא ישב מולי, פרש את כל המספרים על השולחן, והראה לי בדיוק מאיפה אני לוקח כסף בכל תקופה. הוא אמר לי, "אתה יכול להיות רגוע".

לא הצלחתי להיות רגוע. לא ישנתי טוב במשך כמה ימים.

תראו, אני מספר את זה כי אם לי זה קרה, עם הרקע שיש לי, אז הפחד הזה הוא לא חוסר ידע. הוא נשאר גם אחרי שהמספרים כבר על השולחן. וכדי לפרק אותו צריך קודם כל להפסיק לנחש מספרים.

"אין לי מספיק" הוא כמעט תמיד אמירה לא מדודה

ישבתי לאחרונה עם אילנית בוצר, מתכננת פרישה עם רישיון פנסיוני והתמחות במיסוי, שמלווה כבר שמונה שנים אנשים מעל גיל 50. שאלתי אותה מה הטעות שהיא רואה הכי הרבה.

היא מספרת על זוגות שמגיעים אליה, בן הזוג בן 60, מותש, ממש כבר לא מרגיש טוב, רוצה לפרוש. ואי אפשר. כי כל ההון של המשפחה יושב בתוך הנכס שהם גרים בו, נכס ששווה 12 מיליון שקל.

והם אומרים לה, "אבל הערך של הנדל"ן יעלה".

והיא עונה, "יעלה למי?"

כי אם אתם בני 60 ואתם מחכים שהנכס יעלה עוד 20 שנה, אתם לא מחכים בשביל עצמכם. ברגע שמבינים את זה, מבינים גם שוויתרתם על החופש שלכם לטובת היורשים, בלי שאף אחד ביקש מכם.

עכשיו, אני יודע מה חלק מכם חושבים כרגע. "טל, 12 מיליון? זה לא אני".

תחזיקו את המחשבה הזאת רגע, כי היא כמעט תמיד מבוססת על ספירה חלקית.

ההון שלכם מורכב מארבעה חלקים, ואתם סופרים אחד

מהניסיון שלי, כשאדם אומר "יש לי X", הוא כמעט תמיד מתכוון לכסף הנזיל בבנק. הכספים הפנסיוניים הם בשבילו תיבה שחורה שמישהו חסך לו, ודף במגירה שחברת הביטוח שולחת פעם ברבעון ושסוגרים יפה.

אלה ארבעת החלקים, וכך רוב האנשים מתייחסים אליהם.

תראו מה קורה כשמחברים. שלושה מיליון פנסיוני, דירה של שני מיליון, עוד שני מיליון נזיל, ופתאום אתם עומדים מול מספר שלא ידעתם שיש לכם.

אבל בדוגמה הזאת סך ההון הוא שבעה מיליון, ומה שזמין בפועל בגיל 50 הוא שני המיליון הנזילים. שלושת המיליון הפנסיוניים אינם נגישים לפני גיל 60, והדירה נגישה רק אם מוכנים להנדס אותה. סך ההון ומה שזמין לתקופת הגשר הם שני מספרים שונים, ומי שמחליף ביניהם מקבל תשובה שגויה בכמה מיליונים.

יש הרבה יותר מיליונרים בישראל ממה שאנחנו חושבים. הם פשוט לא יודעים את זה, כי הם סופרים רק את מה שרואים בעו"ש.

וזה בדיוק ההפך של המילכוד הכלכלי של המעמד הבינוני. במילכוד אנשים עובדים קשה ולא מתקדמים. פה אנשים התקדמו, הגיעו, ועדיין לא מרשים לעצמם לעצור. על מה שמחזיק אותם שם, ההוצאות, המניות שמבשילות והמשפט "כשיהיה לי מספיק", כתבתי בכלוב הזהב, כמה עולה לכם לדחות פרישה מוקדמת.

המספר, וכלל ה-4%

יש כלל מפורסם שנקרא כלל ה-4%. הוא נוסח ב-1994 בידי מתכנן פיננסי אמריקאי בשם ויליאם בנג'ן, ואומת ב-1998 בעבודה של שלושה חוקרים מאוניברסיטת טריניטי שבטקסס, עבודה שמאז מכונה "מחקר טריניטי". הם בדקו תשואות היסטוריות של מניות ואיגרות חוב מ-1926 ואילך, ושאלו כמה אפשר למשוך מתיק כזה כל שנה כדי שהכסף יחזיק 30 שנה. התשובה שהתקבלה הייתה 4%.

אם מדברים על תיק של 10 מיליון שקל, 4% הם 400,000 שקל בשנה לפני מס. אני חושב שאפשר לחיות מזה ברווחה גדולה מאוד גם בישראל.

ורוב האנשים שקוראים את זה לא צריכים 10 מיליון.

כי אם עבדתם והפקדתם לפנסיה, לקרן השתלמות ולחסכונות כל החיים, החסכונות הפנסיוניים שלכם ימשיכו לצמוח גם אחרי שתפסיקו להפקיד. אתם צריכים לממן את עצמכם עד גיל הפרישה הרשמי בלבד, 67 לגברים ולנשים בהדרגה עד 65 לפי שנת הלידה, ומשם הם נכנסים לתמונה.

כלומר, מה שאתם באמת מחפשים זה גשר של 15 עד 17 שנה.

וכאן צריך להפריד בין שני מספרים שמתבלבלים כל הזמן. ההון הכולל, זה שמורכב מארבעת החלקים, הוא סדר הגודל של חמישה עד שבעה מיליון. אבל החלק שצריך להיות זמין בפועל לתקופת הגשר קטן ממנו, כי הפנסיה לא זמינה לכם בגיל 50 ולא צריכה להיות. למשפחה שמוציאה בסביבות ההוצאה הממוצעת במשק, סדר הגודל של הגשר עצמו הוא שלושה עד ארבעה מיליון וחצי, תלוי בתשואה שתניחו ובמס שתשלמו על המשיכות. היתר ממשיך לצמוח ונכנס לתמונה בגיל הפרישה הרשמי.

ושימו לב מה זה עושה לכלל ה-4%. הכלל נבדק על אופק של 30 שנה. גשר של 17 שנה סובל שיעור משיכה גבוה בהרבה. קחו גשר של 3.41 מיליון שקל שצריך לכסות הוצאה של 18 אלף שקל בחודש. אחרי המס על המשיכות זו משיכה של 238,762 שקל בשנה, כלומר שיעור משיכה של 7% ולא 4%. ובדיוק בגלל זה כלל ה-4% הוא הכלי הלא נכון לפרישה מוקדמת. הוא נותן מספר גבוה מדי לתקופה הארוכה ונמוך מדי לתקופת הגשר. שני המספרים שנתתי הם מספרי אצבע לפתיחת החישוב, לא התוצאה שלו.

מי שרוצה לשחק עם המספרים האלה מול המצב שלו, יש מחשבון באתר שעושה בדיוק את החישוב הזה.

עזיבת עבודה היא אירוע מס, לא טופס

החלק הבא הוא זה שעולה לאנשים הכי הרבה כסף, והם בדרך כלל אפילו לא יודעים שהוא קרה.

כשאדם עוזב מקום עבודה גדול, מגיע סוכן ההסדר, קובע פגישה, ואומר, "בוא אני אעזור לך למלא את טופס 161". הטופס מלא במילים שאף אחד לא מבין. חותמים, יוצאים, ממשיכים בחיים.

אבל בתוך המילים "עזיבת עבודה" מסתתרות שתי מילים אחרות: אירוע מס. חד פעמי, ובלתי חוזר.

אילנית סיפרה לי על לקוח שהגיע אליה ממש דקה לפני שחתם. היא ביקשה ממנו סימולציה של 161 כדי לראות מה המענקים שהוא עומד לקבל. מיליון שקל. ומה שהוצע לו שם היה פשוט לחתום, לשלם את המס, וזהו.

במקרה שלו, כמעט חצי מיליון שקל היו הולכים. הוא עוד עובד, הוא עוד מרוויח משכורות גבוהות, ועד שיפרוש יש עוד הרבה שנים. לא הייתה שום סיבה לשלם את זה עכשיו.

ואני אתן לכם את המספר שלי, כי מספר אמיתי שווה יותר מכל הסבר. בתהליך הפרישה שלי מההייטק השנה חסכתי 250 אלף שקל במיסים, והכל חוקי לגמרי.

אני יודע מה חלק מכם חושבים. "מה, אני אשלם אלפי שקלים למישהו שימלא לי טופס שסוכן ההסדר ממלא בחינם?"

אז הנה המבחן הכי פשוט שאני מכיר. אם מי שממלא לכם את הטופס לא יודע כמה ילדים יש לכם ובני כמה הם, הוא לא מכיר את המשפחה שלכם. ואם הוא לא מכיר את המשפחה שלכם, הוא לא בונה לכם פתרון. הוא ממלא טופס.

ההחלטות בטופס הזה ממשיכות איתכם עד הפרישה, משפיעות על גובה הקצבה ועל המס עליה בגיל הפרישה, ויכולות להמשיך ולרדוף גם את היורשים.

ארבע הטעויות שחוזרות על עצמן

שאלתי את אילנית מה היא רואה הכי הרבה. היא נתנה ארבע.

הראשונה היא הצפה במידע. יש צ'אט, יש רשתות, יש כתבות. אנשים מגיעים אליה ואומרים "תעשי לי תיקון 190", "תעשי לי קיבוע זכויות", כאילו הם בסופר וקונים מוצר מהמדף, בלי לשאול אם זה בכלל רלוונטי להם.

השנייה היא היהירות של "אני יודע", ודווקא אצל אנשים חכמים, מקצוענים, מנהלים. הם למדו את הנושא חלקית, והחלק שחסר הוא בדיוק החלק שעולה כסף.

השלישית היא שיחות מסדרון. אנשים מתאימים את המספרים שלהם למספרים של השכן בקומה, ואין שום קשר בין המספר שלו למספר שלכם. לכל אחד יש ילדים בגילים שונים, צרכים שונים וערכים שונים.

והרביעית, שעולה הכי הרבה, היא דחייה. "לא עכשיו", "עוד קצת", "חבל".

כל ארבעתן נראות סבירות לגמרי מבפנים, וזאת הסיבה שהן חוזרות.

"על הדף כלום לא כואב"

המשפט הזה של אילנית נתקע לי בראש.

אתם פותחים את דוח הפנסיה. יש שם מספר. אתם ממצמצים, סוגרים את הדף, ומרגישים בסדר. גם אם יש שם 200,000 שקל פחות ממה שיכול היה להיות.

זה לא כואב, כי מספר על הדף לא כואב.

ואם לא תכננתם, אתם גם לא יודעים שהפסדתם אותם. אתם נמצאים בתוך סיכון שמעולם לא נעלתם, ואפילו לא ידעתם שהוא שם.

אז מתי כדאי להתחיל לתכנן פרישה

שאלתי את אילנית ישירות. אישה בת 55, יש לה עוד 10 שנים עד הפרישה, מתי היא צריכה להגיע?

"אתמול".

זה נשמע כמו סיסמה עד שהיא הסבירה את ההיגיון. המילה "פרישה" בשפה שלה לא מתארת גיל ולא מתארת מימוש. לפי ההגדרה שלה, היא מתארת מצב שבו אתם יודעים שאתם במקום הנכון.

שאתם יודעים מה יש לכם, בשקלים ולא בהערכה. שאתם יודעים למה כל מוצר שאתם מחזיקים נמצא שם, ושהתשובה היא לא "מישהו מכר לי אותו". שיש לכם תרחיש לכל גיל שתחליטו בו לעצור.

אם עניתם על הכל, מצוין. אם אפילו תשובה אחת חסרה, שווה למדוד. אצל חלק מהאנשים ההפרש בין תשובה מלאה לתשובה חסרה נמדד במאות אלפי שקלים, ואצל אחרים הוא אפסי. אי אפשר לדעת לפני שמודדים.

ויש עוד שיקול אחד שאף מספר לא יראה לכם.

אילנית שאלה את הלקוח שלה, זה שדחה את הפרישה משנה לשנה, שאלה אחת. מה התחושה הפיזית שלך בין גיל 60 ל-62, כשאתה מגשים את החלומות שתיארת לי, לעומת אותם חלומות בגיל 85.

הוא הרגיש את זה בגוף. ואז הוא קנה את השנתיים האלה בחזרה.

כי כל חודש של חופש הוא חודש של חיים.

פרישה מוקדמת היא לא החלטה שמקבלים על כלל אצבע

ואת זה אני רוצה לומר ישר. כלל ה-4% הוא כלי הסבר, לא כלי החלטה. גם התחושה שהכסף יספיק היא לא כלי החלטה. פרישה מוקדמת היא אחת ההחלטות הגדולות שתקבלו בחיים, חלק מההחלטות שנגררות ממנה בלתי הפיכות, והיא דורשת חישוב על הנתונים שלכם. הגילים שלכם, ההוצאה שלכם בפועל ולא הממוצע, והכספים שלכם בדיוק כפי שהם רשומים.

זה מה שאני עושה. עבודה יסודית של תכנון פרישה, שבה מודדים במקום לנחש:

• מיפוי מלא של הנכסים והזכויות. כל הקופות, הקרנות, תיקי ההשקעות והנדל"ן במקום אחד, לפי דוחות ולא לפי זיכרון.
• סימולציות על הנתונים שלכם. לא מספר אחד אלא טווח. בכמה מתרחישי השוק ההיסטוריים התוכנית שורדת את תקופת הגשר, ובאיזה שיעור הצלחה.
• מדידת הסיכונים, בשקלים. מה עושה לתוכנית עשור פושר בשווקים, אינפלציה גבוהה מהצפוי, הוצאה רפואית, או פטירה של אחד מבני הזוג. כל סיכון מתורגם לכמה הוא מזיז את התוצאה ולגודל הכרית שנדרשת מולו, כדי שתדעו על מה אתם מסתכנים לפני שאתם מסתכנים.
• חשבון המס והתזרים לתקופת הגשר. כמה נטו נדרש בכל שנה, מה חשבון המס של כל אחת מהחלופות עד השקל, ובאיזה סדר החוק מאפשר לנצל את הפטורים וההקלות שמגיעים לפורש. טופס 161, סעיף 9א, קיבוע זכויות, פריסה, תיאום מס וביטוח לאומי. זו עבודה מתמטית ומיסויית, ושם נמצא רוב הכסף.
• חלוקת האחריות, כתובה מראש. אני מתכנן פרישה. אין לי רישיון פנסיוני ואיני יועץ השקעות, ואני לא מחליט בשבילכם באיזה מוצר להיות. אני מביא את המספרים ואת החלופות, ואת הרכיב הפנסיוני עצמו מציג ומחתים בעל רישיון פנסיוני. ההחלטה נשארת שלכם, ועכשיו היא מבוססת.

אם אתם בנקודה הזאת, בני 50 פלוס, עם הון שצברתם ועם שאלה אמיתית אם הוא מספיק, השאירו פרטים כאן ואני חוזר אליכם אישית לשיחת היכרות של כ-20 דקות, ללא עלות וללא התחייבות. בשיחה נבחן יחד אם תכנון כזה רלוונטי למצב שלכם ומה הוא כולל. ואם הוא לא רלוונטי, אני אומר את זה בשיחה.

אם שאלות החופש הכלכלי האלה מעסיקות אתכם, כתבתי על זה בהרחבה ב15 רמות של חופש כלכלי, ויש גם עמוד שמרכז את כל נושא תכנון הפרישה.

שאלות נפוצות

כמה כסף צריך לפרישה מוקדמת בישראל?

לפי ההערכה שלי, הון כולל של בין חמישה לשבעה מיליון שקל למשפחה שההורים בה בני 50 פלוס, שרמת ההוצאה שלה קרובה לממוצע במשק, ושהחסכונות הפנסיוניים שלה כבר משמעותיים. זה מספר אצבע שממנו מתחילים את החישוב ולא מסקנה שלו. מתוך ההון הזה, החלק שצריך להיות זמין לתקופת הגשר עד גיל הפרישה הרשמי הוא בסדר גודל של שלושה עד ארבעה מיליון וחצי. המספר נמוך מכפי שנדמה כי אתם לא מממנים את עצמכם לנצח אלא רק מגשרים, ומשם הפנסיה נכנסת לתמונה. ושינוי קטן בהוצאה החודשית, אלפיים שקל בחודש, מזיז את המספר בכ-380 אלף שקל. זו הסיבה שאת החישוב עושים על הנתונים שלכם ולא על ממוצע.

מה זה כלל ה-4% ואיך משתמשים בו?

זהו שיעור משיכה שנתי מתיק מושקע. המקור הוא כלל שנוסח ב-1994 בידי ויליאם בנג'ן ואומת ב-1998 במחקר של שלושה חוקרים מאוניברסיטת טריניטי שבטקסס, על בסיס תשואות היסטוריות של מניות ואיגרות חוב מ-1926 ואילך. המסקנה הייתה שמשיכה של 4% בשנה מאפשרת לתיק להחזיק כ-30 שנה. על תיק של 10 מיליון שקל מדובר ב-400,000 שקל בשנה לפני מס. שתי הסתייגויות חשובות: הכלל נבדק על שוק ההון האמריקאי ולא הישראלי, והוא מכויל לאופק של 30 שנה. לפרישה מוקדמת שמגשרת 17 שנה הוא לא הכלי הנכון, לא בתור תקרה ולא בתור רצפה.

האם הדירה שאני גר בה נחשבת חלק מההון לפרישה?

מבחינה חשבונאית כן, ולכן חשוב לספור אותה. השאלה המעשית היא אם אתם מוכנים להנדס אותה, למשל למשכן חלק ממנה או להחליף אותה בנכס קטן יותר. זוגות רבים בישראל מחזיקים את רוב ההון שלהם בדיוק שם ולכן מרגישים שאין להם כסף.

מתי צריך להתחיל לתכנן פרישה?

מוקדם ככל האפשר, וגם בגיל 40 ו-50 זה רלוונטי. הסיבה המעשית היא שאתם מקבלים את ההחלטות שקובעות כמה מס תשלמו בגיל הפרישה הרבה קודם, בעיקר בעזיבת מקום עבודה. החלטה שקיבלתם בגיל 40 יכולה לייקר לכם את המס על הקצבה עשרות שנים אחר כך.

מה זה טופס 161 ולמה הוא כל כך חשוב?

זהו הטופס שממלאים בעזיבת מקום עבודה, והוא מגדיר מה קורה לכספי הפיצויים והמענקים. הוא אירוע מס חד פעמי ובלתי חוזר, כלומר את ההחלטה שקיבלתם בו כמעט אי אפשר לשנות אחר כך. שווה לבדוק אותו לעומק לפני שחותמים.

רוצים לראות את השיחה המלאה? החלטות של מאות אלפי שקלים: שני מתכנני פרישה על כסף, חופש והמתח שביניהם (יוטיוב, 55 דקות)

הערה משפטית

המידע במאמר זה נועד לצורכי לימוד והעשרה בלבד, ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ מס, ייעוץ או שיווק בתחום הפנסיה, או המלצה לפעולה. אין לי רישיון בתחום הפנסיה ואיני יועץ השקעות. כל השקעה כרוכה בסיכון, לרבות אובדן הקרן. הסכומים והשיעורים במאמר הם הערכות והמחשות בלבד ואינם מבטיחים דבר. החלטות מס ופרישה הן אישיות ותלויות נתונים, והתייעצות עם בעל רישיון מתאים לפני כל פעולה היא הכרחית.