הקצאת נכסים לפי גיל, ולמה אני מעדיף לפי צרכים

יש החלטה אחת בתיק שלכם שכנראה לא אתם קיבלתם. כמה מהכסף יושב במניות, וכמה יושב בסולידי. בחיסכון הפנסיוני מישהו כבר הכריע בשבילכם, והוא הכריע לפי מספר אחד, הגיל שבתעודת הזהות. אני טל דוידסון, ואחרי עשרים שנה שבהן אני משקיע וחוקר את שוק ההון, אני חושב שהגיל הוא המשתנה הלא נכון.

תראו, אני רוצה להגיד על זה משהו שחלק מהיועצים לא יאהבו.

ההחלטה שמישהו אחר קיבל בשבילכם

יש גישה שנקראת המודל הצ'יליאני, והיא תפסה בעולם וגם כאן. הרעיון שלה פשוט: מחלקים את הנכסים בין מניות לאגרות חוב לפי הגיל. צעיר, יותר מניות. מבוגר, פחות מניות.

זו כבר לא רק תאוריה. זו ברירת המחדל בחיסכון הפנסיוני שלנו.

כלומר, אם מעולם לא נכנסתם לאתר של קרן הפנסיה ולא בחרתם מסלול באופן אקטיבי, יש סיכוי טוב שאתם יושבים היום במסלול שמקטין לכם את החשיפה למניות ככל שאתם מתבגרים. לא כי החלטתם. כי זו ברירת המחדל.

וזה לא שוליים. המסלולים תלויי הגיל הם ברירת המחדל בחיסכון הפנסיוני מאז 2016, ולפי נתוני גמל נט של רשות שוק ההון הם מחזיקים כ-60% מכספי קופות הגמל לתגמולים.

ולפי אותם נתונים, כך נראית החשיפה למניות במסלולים האלה באוגוסט 2026:

עד כאן זה נשמע מסודר והגיוני.

אבל בתוך קבוצת 60 ומעלה לבדה יש מסלול עם 16% מניות, ויש מסלול עם 36% מניות. אותו גיל בדיוק, ויותר מפי שניים הבדל בחשיפה.

הרגולטור קובע את קבוצות הגיל, והגוף המנהל קובע מה באמת יושב בפנים. הגיל שלכם לא מכתיב את ההקצאה. הוא רק מכתיב לאיזו מגירה נכנסתם.

ואני רוצה להתמקד עכשיו לא בפנסיה, אלא דווקא בכסף הנזיל שלכם. התיק הפרטי, מהנטו. שם השאלה חוזרת במלוא העוצמה: כמה להקצות לחיסכון סולידי כמו קרן כספית, וכמה לנכסים צומחים כמו מניות.

התשובה הרווחת היא "תסתכלו על הגיל".

התשובה שלי היא שהגיל כמעט לא קשור לזה.

למה אני לא מחזיק אגרות חוב לטווח בינוני וארוך

אני מדבר על כל סוג של אגרות חוב שהוא לא קרן כספית ולא אגרות חוב לטווח קצר. יש בהן סיכון. אלו מכשירים תנודתיים. כשהריבית עולה, המחיר שלהן יורד, וזה לא תיאורטי, זה מנגנון: אגרת חוב במח"מ של שבע שנים תרד בכ-6.5% על כל עליית ריבית של נקודת אחוז.

עכשיו תראו מה מקבלים בתמורה לסיכון הזה. נכון ל-22 בספטמבר 2026, אגרת חוב של ממשלת ישראל לעשר שנים נותנת תשואה לפדיון של 3.95% לשנה, ואגרת חוב לשנה נותנת 3.20%. אלה מספרים ברוטו, לפני מס.

הפער הוא שלושת רבעי נקודת אחוז.

זה מה שמשלמים לכם על כך שתחזיקו מכשיר שרגיש לריבית לאורך שנים. לדעתי זה לא שווה את זה.

לכן הכסף שלי לטווח הקצר והבינוני יושב בקרן כספית. קרן כספית מחזיקה נכסים קצרים מאוד בדירוג גבוה, ולכן התנודתיות שלה נמוכה מאוד. היא לא מבוטחת והיא לא חסרת סיכון, אבל היא לא מכניסה לי לתיק תנודתיות שאני לא מקבל עליה פיצוי. את שאר הכסף אני מעדיף בנכסים צומחים, כלומר בקרנות סל מנייתיות.

ותיק 60/40, 60% מניות ו-40% אגרות חוב? חיפשתי מתי בדיוק הוא נולד, ואין לו תאריך לידה מתועד. זה כלל אצבע אמריקאי שהתגלגל, והוא לא נבנה סביב המשקיע הישראלי ולא סביב שוק ההון של היום. אני לא חושב שצריך לאמץ אותו רק מפני שחוזרים עליו.

"סיבולת סיכון" היא שם שגוי לבעיה

עכשיו, הטיעון הקלאסי לטובת אגרות חוב הוא סיבולת סיכון. אומרים לכם: אם אתה לא מסוגל להתמודד עם תיק תנודתי, תדלל אותו באגרות חוב, וככה התנודתיות תהיה נמוכה יותר.

קודם כול, זו לא סיבולת סיכון. זו סיבולת תנודתיות. שני דברים שונים לגמרי, ומי שמערבב ביניהם מוכר לכם פתרון לבעיה אחרת.

ושנית, הטיעון עצמו לא מחזיק.

אם אתם לא מסוגלים להתמודד נפשית עם ירידה חדה בתיק, אתם באמת חושבים שתתמודדו בכיף עם ירידה קצת פחות חדה? אני בספק. מי שמוכר בפאניקה, מוכר בפאניקה. הדילול מקטין את הירידה, הוא לא מבטל אותה.

ויש פה משהו שכדאי שתדעו. הדילול עובד רק כשאגרות החוב עולות בזמן שהמניות יורדות. ב-2008 זה אכן קרה. אבל ב-2022 גם המניות וגם אגרות החוב ירדו יחד, ואז הכרית הזאת כמעט לא עזרה.

כלומר בדיוק בשנה שבה הכי הייתם צריכים אותה, היא לא בהכרח שם.

והמחיר של הדילול הזה הוא אמיתי: תשואה כוללת נמוכה יותר, לאורך כל השנים.

אני מעדיף לטפל בשורש הבעיה. לפתח פרספקטיבה על שוק ההון, להבין מה באמת קורה כשהשוק יורד, לקבל כלים רגשיים ולבנות חוסן. אני יודע להתמודד עם התנודתיות, ואני לא נולדתי עם זה. למדתי את זה. הצלחה בהשקעות היא 10% ידע ו-90% מיינדסט.

אם אתם מרגישים שדווקא החלק הזה הוא מה שחסר לכם, ולא עוד טבלה של מספרים, השאירו לי פרטים כאן ואני או מישהו מהצוות נחזור אליכם.

אז לפי מה כן מקצים

אני מאמין שהקצאת הנכסים צריכה להיגזר משני דברים, ואף אחד מהם הוא לא הגיל.

הראשון, כמה יציבות ההכנסות שלכם.

אם אתם עובדים בעבודה שכירה יציבה ואותו סכום נכנס לחשבון כל חודש, אתם צריכים כרית ביטחון קטנה יחסית. אם אתם עצמאים, או עובדים לפי שעה, או שההכנסה שלכם קופצת מחודש לחודש, אתם צריכים כרית ביטחון גדולה יותר, ושמרנית יותר.

השני, כמה תנודתיות יש בהוצאות שלכם.

יש משפחות שההוצאה השנתית שלהן היא פחות או יותר אותו דבר כל שנה. ויש משפחות שכל שנה צץ משהו: שיפוץ, אירוע משפחתי, הוצאה רפואית, טיפול שיניים, רכב שהגיע לסוף החיים שלו. ככל שההוצאות שלכם פחות צפויות, כך החלק הסולידי צריך להיות גדול יותר.

עכשיו שימו לב מה קרה פה. שני המשתנים האלה הם על החיים שלכם, לא על שנת הלידה שלכם. שני אנשים בני 45 יכולים להיות במצבים הפוכים לגמרי, ושניהם יקבלו מברירת המחדל את אותה הקצאה.

מי שרוצה להעמיק בבניית הכרית עצמה, כתבתי על זה בהרחבה בחופש כלכלי, מה זה אומר.

הזוג בן ה-70 שצריך להשקיע לטווח ארוך

אני פוגש הרבה זוגות בגילאי ה-60 וה-70 שלהם.

יש להם בית בלי משכנתה. לפעמים גם דירה להשקעה. יש להם חסכונות, יש להם חשבונות, והפנסיה שלהם מספיקה לכל צורכי הקיום שלהם.

תגידו לי אתם: לאנשים כאלה יש מה לחפש בהשקעה לטווח קצר?

הכסף הזה לא מיועד להם. הוא מיועד לעוד עשרים שנה של חיים, ואחר כך לילדים ולנכדים. זה כסף לטווח ארוך בכל קנה מידה, והמודל שמסתכל על תעודת הזהות שלהם ידחוף אותו לאגרות חוב.

וורן באפט בנה את ההון שלו על אופק ארוך, ולא קיצר אותו כשהזדקן.

לפני עשרים שנה הייתי לוקח אוטובוס לספרייה של אוניברסיטת תל אביב, מוציא ספר ויושב לקרוא. זו הייתה הדרך היחידה להגיע לידע רציני על השקעות. הידע שהיה אז נעול בספרים כאלה הוא שייצר את כללי האצבע שעדיין מצטטים לכם היום. הידע הזה זמין עכשיו לכולם, והכללים ראויים לבדיקה מחדש.

מה שזה לא אומר

אני לא אומר לכם להיפטר מאגרות החוב שלכם מחר בבוקר. אני מתאר את הדרך שבה אני חושב, ואת הבחירות שאני עושה עם הכסף שלי. אין לי רישיון בתחום הפנסיה ואני לא יועץ השקעות. כל שינוי מסלול הוא החלטה שלכם, ורצוי שתעשו אותה מול בעל רישיון שמכיר את המצב האישי שלכם.

מה שאני כן מבקש מכם זה לא להשאיר את זה על אוטומט. מסלול ברירת מחדל הוא לא בחירה שלכם, הוא בחירה שנעשתה במקומכם.

ומה שקובע את התוצאה בסוף זה לא רק ההקצאה, אלא גם כמה מס שילמתם בדרך. על זה כתבתי באיך בונים תיק השקעות מאוזן, שיטת הטריאתלון ובקרן השתלמות ודחיית מס.

שאלות נפוצות

מה זה המודל הצ'יליאני בהשקעות?

זו גישה שמחלקת את הנכסים בין מניות לאגרות חוב לפי גיל החוסך: ככל שהגיל עולה, החשיפה למניות יורדת. בצ'ילה המסלולים תלויי הגיל נוספו ב-2002, ובישראל הם הופעלו ב-2016 והם ברירת המחדל למי שלא בחר מסלול אחר.

האם תיק 60/40 עדיין רלוונטי ב-2026?

זה כלל אצבע אמריקאי שאין לו תאריך לידה מתועד, והוא לא נבנה סביב המשקיע הישראלי ולא סביב שוק ההון של היום. אני לא בונה עליו את התיק שלי. זו הבחירה שלי ולא המלצה, וההחלטה תלויה במצב האישי שלכם.

איפה אני מחזיק כסף לטווח קצר?

בקרן כספית. היא נזילה, ומחזיקה נכסים קצרים מאוד בדירוג גבוה, ולכן התנודתיות שלה נמוכה מאוד. היא לא מבוטחת והיא לא חסרת סיכון. מה שהיא כן חוסכת לי זו הרגישות לריבית של אגרות חוב ארוכות.

האם צריך להקטין מניות ככל שמתקרבים לפנסיה?

לא בהכרח. השאלה היא מתי תצטרכו את הכסף ולאיזו מטרה. מי שהפנסיה שלו מכסה את הוצאות המחיה, הכסף הנזיל שלו הוא כסף לטווח ארוך גם בגיל 70.

כמה כסף צריך להיות בקרן החירום?

זה תלוי ביציבות ההכנסה ובתנודתיות ההוצאות, לא בגיל. הכנסה משתנה או הוצאות בלתי צפויות מחייבות כרית גדולה יותר. הכנסה קבועה והוצאות צפויות מאפשרות כרית קטנה יותר, ויותר כסף בנכסים צומחים.

רוצים לצפות בסרטון המלא? עשרים שנה של נסיון בשוק ההון ב-30 דקות (יוטיוב, 32 דקות)

גילוי נאות

המידע בכתבה זו נועד לצורכי לימוד והעשרה בלבד, ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ מס, ייעוץ או שיווק פנסיוני, או המלצה לפעולה. אין לי רישיון בתחום הפנסיה ואיני יועץ השקעות. כל השקעה כרוכה בסיכון, לרבות אובדן הקרן. כללי המיסוי, הריביות ותנאי המסלולים משתנים מעת לעת ותלויים בנסיבות האישיות. תשואות העבר אינן מעידות על תשואות עתידיות. כל מכשיר או אפיק שהוזכר כאן הוזכר כדוגמה להמחשה ואינו המלצה להשקיע בו. התייעצות עם בעל רישיון מתאים לפני כל פעולה היא הכרחית.